השעון הוא המצאה מעשה ידי אדם, אולם העבודה לא תמיד כפופה למגבלותיו. בעסקים רבים שעות העבודה עשויות להתגמש ולהתרחב, לעיתים באופן זמני ולעיתים באופן קבוע – והעובדים פשוט לא יכולים ללכת הביתה מבלי לסיים את מה שהתחילו.

כך נולד מושג ה"שעות הנוספות", ובמדינת ישראל קיים ("חוק שעות עבודה ומנוחה") שמחייב את המעסיק לשלם בעבורן שכר שעתי גבוה יותר מאשר לשעות העבודה במסגרת הפעילות הרגילה. דהיינו, אם אדם הצטרף לשורותיה של חברה מסוימת וחתם עימה חוזה עבודה לפיו שעות העבודה שלו הן 9 בבוקר עד 6 בערב, אזי בשעות הללו אמור להיות משולם לו שכר מסוים; ואילו הוא נשאר בעבודה אחרי 6 בערב, אזי הוא זכאי לשכר שעתי בגובה של 125% מן השכר השעתי הרגיל בעבור השעתיים הראשונות שמעבר לשעות הרגילות, ועבור כל שעה לאחר מכן שכר בגובה 150% מן השכר השעתי הרגיל.

חשוב לדעת!

יש מקרים רבים בהם עובדים נשארים במקום העבודה על מנת לבצע את עבודתם אולם חוששים לדרוש מן המעסיק את הגמול המגיע להם על פי חוק מחשש שיפטרו אותם בגין דרישה זו. עובדים כאלה עשויים לדרוש את הגמול הנ"ל רק כאשר יחסי העבודה יתקרבו לקיצם, שכן אז מוסר חשש הפיטורין, אולם יש לדעת מספר דברים בהקשר זה:

• קיימת התיישנות של שבע שנים על תביעת גמול בעבור שעות נוספות, כלומר אם חלפו יותר משבע שנים אזי לא ניתן לתבוע. לכן לא מומלץ להמתין עם הדרישה לתשלום אלא לעשות אותה כמה שיותר מוקדם.
• חובת ההוכחה לקיומן של השעות הנוספות מוטלת על כתפי העובד. אם לא יוכיח כי עבד שעות נוספות, תביעתו לא תצלח. לכן יש לבצע רישום מסודר ומדוקדק של כל השעות הנוספות שנזקפות לזכות העובד.
• מומלץ מאוד שלא לבצע את תהליך התביעה באופן עצמאי, אלא בעזרת עורך דין דיני עבודה שיוכל ללוות את העובד מן הצד המשפטי ולדאוג לכך שכל זכויותיו יתמלאו. ככל שעורך הדין יצטרף לתהליך בשלב מוקדם יותר, כך סיכויי התביעה להצליח יגדלו.

צילום: pixabay