להתגבר על ה'נחש' ולגלות את 'משיח'

אחד מבגדי הכהונה של הכוהן הגדול היה החושן, שהכוהן הגדול היה לובש על חזהו. בחושן היו קבועות שתים-עשרה אבני-חן, שעליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל. אולם החושן לא היה בגד מפואר בלבד. בתוך כפליו היה מונח השם המפורש של הקב"ה. בני-ישראל היו שואלים שאלות ומקבלים תשובות על-ידי שאותיות באבני החושן היו מוארות.

זהו ה'אורים ותומים', כפי שמצווה התורה בפרשתנו: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים". ה'אורים ותומים' הוא "כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל-ידו הוא מאיר את דבריו ומתמם את דבריו" (כדברי רש"י). על שם זה הוא גם נקרא 'חושן המשפט', שכן על-ידו ביררו בני-ישראל את המשפט.

איך אפשר בלעדיו?

מצב זה התקיים עד חורבן בית-המקדש הראשון. לאחר מכן, בבית-המקדש השני, לא היה בחושן השם המפורש, וכך לא היו ה'אורים ותומים'. הכוהן הגדול לבש את החושן, אולם בלא השם המפורש ובלא הסגולה הפלאית של 'אורים ותומים'.

נשאלת כאן השאלה, איך היה אפשר ללבוש את החושן בלא מרכיב חשוב כל-כך של ה'אורים ותומים'? הלוא כל פרט בבגדי הכוהן הגדול הוא פרט חיוני, שבלעדיו אי-אפשר; וכאן מוותרים על ליבו ונשמתו של החושן – ה'אורים ותומים'?!

עניין לעצמו

הדבר מובהר מתוך עיון בפרטי הציווי בעניין החושן. התורה מפרטת את כל הפרטים של החושן, בלי להזכיר את ה'אורים ותומים'. לאחר מכן היא אומרת: "ונשא אהרון את שמות בני-ישראל… לזיכרון לפני ה' תמיד". בכך נגמר תיאור מרכיביו של החושן עצמו.

לאחר מכן בא עניין נוסף: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים… ונשא אהרון את משפט בני-ישראל על ליבו". זה עניין נפרד – סגולת ה'משפט' שהייתה בחושן, שעל-ידה היו יכולים לשאול שאלות ולקבל תשובות. ומכיוון שזה עניין בפני עצמו, אין היעדרו מעכב ומונע מללבוש את החושן.

להוציא מן ההעלם

נמצא שגם בבית השני היה החושן עצמו בשלמותו, ומה שהיה חסר הוא עניין ה'משפט' – פעולתו של החושן בעולם. מצב דומה שורר גם בזמן הגלות. חז"ל אומרים ש'חשן' אותיות 'נחש'. מצד שני מובא ש'חשן' בגימטרייה 'משיח'.

זהו בעצם מצב הגלות: הגלות באה בגלל ה'נחש', הרומז לחטאים ולעוונות. ההיבט של 'משיח', שיש ב'חשן', שרוי כרגע בהעלם ומה שרואים בגלוי הוא ה'נחש'. אולם גם אז קיים עניין ה'משיח', ותפקידנו לגלות את ההיבט הזה ולהוציאו ממצב ההעלם שלו, עד שיהיה בבחינת 'חשן משפט' – שתתגלה פעולתו בעולם.

(לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 133)

שבת שלום הרב ישראל שפרינגר