בגאולה הקרובה נופתע לגלות 'תיק' מלא וגדוש במצוות שנזקפות לזכות כוח הדיבור שלנו, שאת חלקן כלל לא נכיר. אלו יהיו המצוות שאחרים קיימו – בזכות הלשון שלנו
הסיפור הבא התרחש באמת: עובד הייטק ישראלי חש לא בטוב וקיבל מרופאת המשפחה אישור מחלה. כאשר הגיע לביתו חסר תעסוקה, עלה במוחו רעיון 'משעשע'. באמצעות תוכנת מחשב, שינה את האבחנה הרפואית באישור המחלה למשפט מלגלג, והעלה את היצירה האומנותית שלו לפורום אינטרנטי בו הוא חבר.
הגולשים נהנו ופרגנו גם לאחרים ליהנות. הידיעה התגלגלה לידיו של כתב אתר גדול וזה האחרון קפץ על הסקופ ופרסם כתבה מרשיעה נגד הרופאה המזלזלת בחולה תמים. בעקבות הפרסום הושעתה הרופאה מעבודתה וגם ספגה תגובות ציבוריות נזעמות.
הרופאה טענה להגנתה כי מדובר בזיוף מוחלט, אך כמעט שבוע חלף עד שבדיקה בארכיון גילתה את האמת. הרופאה הוזמנה לחזור לעבודתה, אולם במשך תקופה ארוכה היא סירבה. הבושות אותם ספגה פגעו בה אנושות וגרמו לה לא לרצות להמשיך בקשר עם מקום עבודתה.
בשבת הקרובה אנו קוראים בתורה על המצורע – אדם שלוקה במחלה שמימית שמתבטאת בכתמי עור מסוימים או בקטעי התקרחות. חז"ל מסבירים כי הצרעת השמימית באה (בזמן שבית המקדש קיים) כעונש על חטא לשון הרע. דינו של המצורע להיות מורחק ממחנה ישראל ומבודד בהסגר, וזו התגובה למעשיו שגרמו להרחיק בין אנשים.
וכאן חשוב לשרש טעות נפוצה: ההגדרה המקורית של לשון הרע אינה הוצאת דיבה שקרית, כמו בסיפורה של הרופאה. לשון הרע הוא הפצת סיפור אמיתי על הזולת, מזיק או מבזה. למרות שמדובר באמת צרופה, התורה אוסרת לספר אותו (מלבד כאשר נועד הסיפור למנוע נזקים מאחרים) ומחמירה מאוד בעונשו של המספר.
חומרת העונש של פטפטת מיותרת באה לידי ביטוי גם בגאולה. כאשר יתגשם החזון הוורוד של מגורי זאב עם כבש ורביצת נמר עם גדי, כאשר יתרפאו כל החולים – כולל בעלי-החיים – יש מין אחד שלא ישתחרר מקללתו: הנחש.
הנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת על-ידי שגילה לה מדוע בורא העולם אסר את האכילה מפריו. הפטפוט המיותר הוביל לחטא האנוש שהמיט מיתה על המין האנושי ועל כל החי. והמפטפט עצמו לא נסלח על כך וגם לא ייסלח: הוא נענש להפוך לשוכן עפר, וכזה הוא יישאר לנצח.
זו לא הייתה הפעם היחידה בה לשון הרע המיטה אסון גדול. גם הבית השני חרב בגלל לשון הרע, והיו עוד הזדמנויות כאלה. חטא לשון הרע הוא בלתי הפיך, משום שלחוטא אין דרך לשלוט על הפצת השמועה או על תוצאותיה. לכן גם היחס אליו חמור בהתאם.
לכל מטבע יש שני צדדים. חשוב לתת את הדעת על כך שלכוח הדיבור שלנו יש גם יכולת להועיל לעולם כולו. למשל, כאשר יהודי מלמד ברבים שיעור תורה – הוא מפיץ את אור הקדושה בעולם ברמה שהוא אינו יכול אפילו לשער עד להיכן יגיעו הדברים.
כך גם כאשר אדם מדבר ומשפיע במישרין או בעקיפין על יהודי אחר לקיים מצווה, המצווה הזו נזקפת לזכותו של המשפיע גם אם אינו מודע לכך. הרבי מליובאוויטש אומר כי זה כמו בהלכה הקובעת שאדם שנפלה מכיסו מטבע ועני מצאה – המאבד קיים מצוות צדקה מבלי שיהיה מודע אליה.
חשוב שנשקיע את כוח הדיבור שלנו באפיקים חיוביים. עוצמתם של דיבורינו הטובים תתברר לכל אחד מאתנו בגאולה הקרובה. פתאום נופתע לגלות 'תיק' מלא וגדוש במצוות שנזקפות לזכות כוח הדיבור שלנו, שאת חלקן כלל לא נכיר. אלו יהיו המצוות שאחרים קיימו בזכות הלשון שלנו.
