הוא היה גיסו של אהרון, במדרש נאמר עליו כי הוא קפץ לתוך הים הסוער, ובתורה הוא מתואר כנשיא שבט יהודה בישראל. הכירו את נחשון בן עמינדב.

משפחה ומוצא

נחשון היה דור חמישי ליהודה, בנו של יעקב1 (אביו היה עמינדב בן רם בן חצרון בן פרץ בן יהודה). האיזכור הראשון של שמו בתורה הוא דווקא בלתי שגרתי בעליל. "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה." בדרך–כלל התורה מזכירה רק את שם האב; מדוע היא בחרה להזכיר את נחשון, אחיה של אלישבע?

מכך ניתן ללמוד כי "הנושא אישה צריך לבדוק באחיה" כי לעתים קרובות הבנים שיוולדו יהיו דומים לאחי האם. כך, אהרן בטרם נשא אהרן את אלישבע לאישה, הוא בדק והתוודע לצדקותו של נחשון, הגיס העתידי.

בקריעת ים סוף שבעה ימים לאחר שבני–ישראל יצאו ממצרים, הם מצאו את עצמם עומדים מול ים סוער לפניהם, וצבא מצרים מאחוריהם. בורא העולם אמר למשה רבינו "דבר אל בני–ישראל ויסעו!" הפקודה ניתנה להתקדם. ברגעים אלו התגלה אומץ ליבו של נחשון ומסירותו לרצון הבורא.

כך נאמר במדרש ובתלמוד (בעיבוד קל):

אמר רבי יהודה: כאשר בני–ישראל עמדו מול ים סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר 'אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים'. ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים…

ועליו נאמר בפסוק המופיע בספר התהילים "הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני… אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה."

ומשה היה עומד ומתפלל לפני בורא העולם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידי טובעים בים הסוער, ואתה מרבה בתפילה? השיב משה: ריבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואת הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה."

שכרו של נחשון

• מעשה אמיץ זה של נחשון זיכה אותו בשכר רב.
• השם נחשון ניתן לו למעשה בזכות שהוא ירד ראשון אל נחשול הים.
• בזכות מעשהו ניתנה המלוכה בעם ישראל לשבט יהודה.
• שישה דמויות גדולות יצאו מזרעו: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.

בחנוכת המזבח

לאחר בניית המשכן, נערך טקס חנוכת המשכן והמזבח, ושנים–עשר נשיאי ישראל הביאו קורבנות לרגל האירוע. למרות ששבט יהודה לא היה הבכור שבשבטים, נחשון בן עמינדב – נשיא שבט יהודה – הביא את קורבנו ראשון, ויש האומרים כי גם זה נעשה כשכר על מסירות נפשו.

אחד משבעים הזקנים

במדרש נאמר כי כאשר משה רבינו הצטווה לאסוף שבעים זקנים עליהם יואצל מרוחו של משה, היה נחשון אחד מהם.

מיתתו

נחשון בן עמינדב מת יחד עם כל שבעים הזקנים בשריפה טרגית שפרצה במחנה ישראל. היה זה בשנה השניה לצאתם ממצרים, כאשר העם החל להתלונן על היציאה ממצרים. בפרשה זו – שקיבלה את השם פרשת המתאוננים – פרצה אש בקצה המחנה, ועליה נאמר במדרש כי האש אכלה בקצינים שבמחנה – בשבעים הזקנים.

נחשון כסמל לגבורה

מעשהו האמיץ של נחשון הפך את שמו כסמל לגבורה ולעוז; לאומץ לעשות את הדבר הנכון גם כאשר החוקים לא מחייבים זאת. הרבי הסיק מכך מסר לכולנו: עלינו לפעול מתוך מסירות נפש, גם אם אין אנו מחוייבים לעשות זאת. "הי' יהודי בשם נחשון בן עמינדב שקפץ אל הים, וגרם לנס קריעת ים סוף שיימשך למטה.

"על–פי ההלכה, הוא לא היה מחוייב לעשות זאת. אך נחשון ידע שבורא העולם רוצה שעם ישראל יתקדם לסיני, אז הוא קיים זאת… ואם יש ים באמצע – הוא יקפוץ אל הים וימשיך להתקדם לעבר המטרה!

"ומכך יש מסר עבור כולנו: עלינו להתקדם לעבר המטרה שניתנה לנו מבלי להתחשב באף מעצור ואתגר."

הרב ישראל שפרינגר
יהדות בחוויה ע"ר חבד רמת גן