יש את הסלוגן המגוחך שמתנוסס ברחבי העיר, "קשה עכשיו – הקלה אחר כך". הכל סבבה, כולנו סובלים וזה, יותר זמן בפקקים, שמתי לב ליותר סבלנות מצד הנהגים, כנראה הסלוגן עבד בדרכו שלו.

לא נעים לי להודות אבל אותי הסלוגן הזה זרק ישר ל"העבודה  משחררת" .

כל אחת והאסוציאציות שלה, נו מילא, אז אולי זה עבד ובפקקים אנשים באמת עומדים וזורמים סך הכל יפה כמחונכים לעניין.

אבל אני תוהה ביני לבין עצמי למרות הקושי עכשיו, למה בכל זאת לא להקל עלינו? אנחנו תושבי העיר, הרי כמעט כל יום הכביש זז, עובר צד בן לילה, את קמה בבוקר לצומת חדשה לגמרי, כמעט כל יום במהלך החודשים האחרונים, הכביש בצומת משתנה, אז לפני "הקשה עכשיו"  גם ככה היה בעייתי להכנס לשכונה שלי, נניח שהייתי צריכה להגיע מאבא הלל לצומת עלית/ הקלה, אז יכולתי לפנות לז'בוטינסקי ולהכנס דרך החשמונאים לארלוזרוב ורק אז התאפשר לי להכנס לשכונה.

מאז הקשה, אי אפשר לקחת שמאלה לז'בוטינסקי וצריך לעשות פרסה, לחזור אחורה ולהכנס לרחוב הרי גלעד, לכיוון מגדל משה אביב ומשם לעקוף, איפה הבעיה? שמאחר וחסמו את ז'בוטינסקי, אנחנו נאלצים ליסוע עד סוף אבא הלל ולעשות פרסה, ישנה אפשרות להקל עלינו ולחסוך מאיתנו את  הטירחה  הזאת ולאפשר פנייה ימינה בצומת שלפני ברמזור של היצירה, פניה שמאלה פה תעשה לנו ממש טוב וכך יחסכו לנו 10 דקות מהזמן.

אבל לא, הם לא ישנו, זה לתכנן מחדש את כל הצומת, זה עלויות וגם ככה כולם מבינים שקשה אז זה בסדר, נבזבז עוד 10 דקות מיותרות על הכביש.

תודה,

מאיה כהן בן שלוש