אם נתבונן אל מאחורי הקלעים, ללא עדשת מצלמה וללא אור זרקורים, נוכל לגלות כי חיי היום יום של השחקנית המוכשרת והמצליחה סיניה בן דור שירז אינו רחוק מחיי במת התאטרון והקולנוע. סיפור חייה הזכיר לי יצירה ספרותית דומיננטית מלאה באפיזודות בתוך עלילה דרמתית מתמשכת. בטוחני כי רובנו לא חווינו אפילו פעם אחת בחיים, רצף של אירועים בלתי נתפסים אשר חוותה במהלך השנים.
קשה לי לדמיין, איך קיומו של חיידק אחד מזערי יכול לתקוף יום אחד וללא ההתראה, אדם בריא לחלוטין? ואיך קרה שבנה בכורה קיבל את החיים במתנה, 3 פעמים? סיניה מציגה את סיפור חייה במופע מרגש רווי הומור הנקרא :"בדרך לכאן" ומצליחה להעביר מסר חשוב ביותר בעיניה, איך בתחילה היא לא הלכה איתו עד הסוף…
אתם בטח שואלים את עצמכם עם מי לא הלכה עד הסוף ?
עם אמונתה בקדוש ברוך הוא. בדרכה המעניינת מספרת על תהליך חזרתה בתשובה, על הניסים שקרו ומאמינה שלפני כל נס, יש את הניסיון שקדם לו. ואם בניסים עסקינן, ראו איזה פלא ! כמה כוח ומשמעות יש בשמות שאנו נותנים לילדינו, כך גם השם סיניה מורכב מכמה אותיות בעלי חשיבות רבה.
"כשנולדתי, רצו לקרוא לי סינה, על שם דודה שלי שנפטרה. אבל בגלל שהיא נפטרה בגיל צעיר הם החליטו להוסיף את האות י' ולקרוא לי :סיניה ומשמעות השם :ניסי האל (יה)".
"דרך כל ניסיון שעברתי חוויתי קרבת השם. זה לא קרה ביום אחד, התריס לא נפתח בבת אחת, אלא כל פעם שלב אחד נפתח כפי שכתוב בשיר השירים:" משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". השם פתח לי תריס כדי לחוות אותו." היא מתארת.
הסיפור מתחיל כאן
סיניה בן דור שירז נשואה ואם ל- 4 ילדים מתגוררת ברמת גן, החלה דרכה כחילונית מבית מסורתי "שומר טלוויזיה".
"היינו מדליקים טלוויזיה אחרי הקידוש ולא היינו מפספסים את יעקב אחימאיר" היא צוחקת. "אחר כך הייתי יוצאת לבלות עם חברות ובאחד מימי שישי אני זוכרת שחזרתי הביתה מבילוי, ואני רואה את אמא שלי מחזיקה את כלבת הפודל שהיתה לנו ועם הרגל של הכלבה, היתה מכבה את אורות הבית".
האמונה והקירבה לה' תמיד היו בחיקה ."סבתי זצ"ל היתה צדקת, היא זו שנטעה אמונתה במשפחתי, והם עם הזמן התאימו אמונתם לצרכיהם".
כבר בגיל צעיר ידעה כי תעמוד על במה מול הקהל הרחב , ” ירשתי מאבי את כשרון החיקוי והמשחק וכבר אז היה לי ברור שאני רוצה להיות שחקנית" היא מתארת.
"אהבתי להצחיק אנשים, הייתי מחקה את המורות בכל סיום שיעור. בתיכון למדתי במגמה ספרותית תיאטרלית ולקחתי חלק נכבד בהצגות בית הספר. שרתי בצבא בתיאטרון צה"ל, יחד עם הכוכב המיתולוגי חנן לדרמן מתוכנית "פלטפוס" שלימים חזר גם הוא בתשובה".
לאחר שירותה הצבאי, נסעה לבקר את אחיה ששהה באותו הזמן בארה"ב ובנקודת זמן זו, החל עניין היהדות להתחלחל בתודעתה.
" אני זוכרת שהייתי מציגה את עצמי כישראלית ותמיד שאלו אותי אם אני יהודייה. לא הבנתי מה ההבדל? חשבתי שישראלי זה יהודי. אף פגשתי מטפלת ומתקשרת גויה שדיברה איתי על גלגול נשמות על החיים אחרי המוות. קיימנו דיאלוג שלם והעלנו שאלות שלא ידעתי לענות עליהם כמו: למה מדליקים נרות שבת? המטפלת בסוף התאהבה ביהדות ועם הזמן היא התגיירה. שם נפלי לי האסימון" .
בזמן שהותה בחו"ל, למדה משחק אצל בחורה יהודייה שהאמינה בה ולאחר אודישן להצגה, התקבלה לתפקיד הראשי והצליחה לעורר סקרנותם של במאים רבים. על אף ההצעות שניתנו לה, הרגישה כי היא לא מספיק בשלה לשחק והחליטה לשוב ארצה וללמוד אצל יורם לוינשטיין .
בד בבד, הפן הרוחני תפס מקום נכבד בחייה, הצטרפה לשיעורי תורה מרתקים ומעניינים וגילתה עולם חדש.
"הצורך של הנשמה שלי במזון רוחני ליהדות".
לצד שיעורי התורה ובסיום לימודי המשחק, החלה לככב בכלל אמצעי התקשורת. אך תפקיד אחד קטן תפס כותרות יותר מכל, היה דמותה כאסירה בסדרה "זינזאנה" בבימויו של חיים בוזגלו, אשר עבד בשיטת האימפרוביזציות, ללא טקסטים כתובים.
מי שאינו זוכר? סיניה גילמה תפקיד כאסירה אשר גידלה את בתה בין כותלי הכלא, בשלב מסויים החליטו להפריד בינה לבין בתה האהובה.
"אני זוכרת שהכניסו אותי לצינוק וכל כך התחברתי למצוקה של הדמות הזאת ובאופן לא מתוכנן התחלתי פתאום לדבר עם ה'. ואז הבמאי החליט להפוך את הדמות לחוזרת בתשובה, למעשה הכנסתי את חיי כחוזרת בתשובה לסדרה "זינזאנה", מה שנקרא סרט בתוך סרט" היא מספרת.
"זה מדהים איך מתפקיד כאסירה חוזרת בתשובה התפרסמתי וכבר למחרת כבר לא הצלחתי ללכת ברחוב. לפני כן, עבדתי בתיאטרון ואף אחד לא ממש הכיר אותי. דיברתי עם ה' וניסיתי להבין מה הוא מסמן לי, כי עד כה עשיתי תפקידים משמעותיים ולא קרה דבר…בעיניי זו התעוררות רוחנית לכל דבר."
במהלך הזמן, התחתנה עם בחיר ליבה אז חילוני לכל דבר, היום אדם דתי מקיים מצוות.
בוקר אחד לאחר כמה חודשים מיום חתונתם, סיניה הרגישה שקורה לה משהו מוזר בגוף.
"הכל התחיל מכאב באוזן. בבוקר למחרת, נרדמה לי הלשון. בעלי לא התרגש, והיה בטוח שזו עוד אחת מהדרמות שלי. ביום שאחרי, הלכתי לשיעור תורה ובסוף השיעור ניגשה אליי חברה ואמרה לי שאני חייבת ללכת לראות רופא כי משהו בפנים שלי עקום. "אני עקומה?" אמרתי לה וצחקתי, "את עקומה!" ואז הבנתי שהיא לא צוחקת… ישר הלכתי לרופא והוא אבחן אצלי פציאליס, זה וירוס המגיע מגזע המוח ומשתק חצי פנים. קיבלתי הפניה דחופה לבית החולים.
בדרך לשם עברתי בבית ואיך שאני מסתכלת במראה ,חשכו עיניי. בעלי שאל אותי באדישות : "על איזה תפקיד את עובדת עכשיו? ורק כשהוא ראה את ההפניה למיון הבין עד כמה זה רציני. כל הדרך בכיתי. שם כבר הרופא רמז לי כי יכול להיות שהמימיקה של הפנים שלי לא תחזור כפי שהייתה. עברתי פיזיותרפיה לפנים ובאותה תקופה לא יצאתי הרבה מהבית. היו לי הרבה שיחות עם ה' שאלתי אותו למה זה קרה לי? והבנתי שהחיים שלי עקומים כי התחלתי כבר תהליך של תשובה אבל לא הלכתי איתו עד הסוף, כל הזמן הזה הייתי בדילמה עם עצמי מצד אחד רציתי ללכת עד הסוף עם הקב"ה ומצד שני לא לוותר על המקצוע שלי וכל המתח הזה למעשה פגע לי בפנים, שהרי הפנים הם הפְּנִים ואט אט נרפאתי לגמרי".
השניים החלו לשמור שבת במסירות נפש ואז נולד בנם בכורם יונתן, אך מה שהתחיל בהתרגשות גדולה הפך בין רגע לסיוט.
סיניה מספרת: " למחרת הלידה קראו לי לתינוקייה, חשבתי שרוצים שאניק את בני, אך פתאום אני רואה סוללה של רופאים יחד עם בני כשהוא מחובר לצינורות ומכשירים ורצים איתו לטיפול נמרץ. לא ידעתי מה קורה סביבי, הם פנו אליי ואמרו לי :" כל המערכות שלו קרסו, ילדך מורדם, יש לך להתפלל עליו 12 שעות". באותו רגע, לא ידעתי את נפשי, אני לבד בעלי לא היה איתי והצעקה שיצאה מתוכי זה כאין וכאפס לעומת הסצנה שצרחתי בסדרה "זינזאנה, ממש זעקתי לשמיים. היינו ממש חסרי אונים, התפללנו עליו, נתנו צדקות, התפללו עליו בכל הארץ והבאנו רב שנכנס לתוך חדר טיפול נמרץ הוא התפלל עליו בדמעות כ"שערי דמעה לא ננעלו" עשה תיקונים ואמר לי תראי הוא גיבור הוא יצא מזה, תראי את הלחיים שלו הורדרדות , במצב זה לא ראיתי כלום, ראיתי רק שחור. יום למחרת, התקשרו אליי מהתינוקייה, וביקשו ממני לבוא, הוציאו אותו מההרדמה, במשך זמן מה היה בבידוד קיבל אנטיביוטיקה ויצא מכלל סכנה. את הברית עשינו ליונתן ביום ה- 17 , בגימטרייה : טוב. כי כל מה שה' עושה הכל טוב ובמהלך השנתיים היה תחת מעקב עד שחזר לתפקוד תקין של הגוף, וערכיו היו בנורמה".
היה נדמה כי החיים חזרו לקדמותם ממש כאפיזודה חולפת, אולם היא שוב מצאה את עצמה בתוך תופת נוראי תרתי משמע.
"בגיל חודש ביום הפידיון, שכבנו במיטה אני ויונתן בתקופה של הפיגועים של האוטובוסים, ופתאום שמעתי בום חזק מחריש אוזניים , גרתי אז בתל אביב, בבית בסגנון בלגי, הכל חלונות זכוכית, זכוכיות התנפצו להן לכל עבר, קפצתי לגונן עליו עם השמיכה ולאחר דקות משהתאוששתי ראיתי כי כמה סנטימטרים מעל ראשי נעצר לו צינור מוט ברזל של 3 מ' שנפל מפיגום וכל החדר היה מלא בזכוכיות הכל נקרע, ואחרי כל זה יצאנו ללא פגע".
לאחר שלוש שנים של שגרת יום שלווה ושקטה, שוב חוותה סיניה את הסיוט של כל הורה.
"בהגיעו לגיל בליל חורף קר, יונתן הרגיש לא טוב, הי לו חום גבוה. אחרי שהשכבתי אותו לישון הלכתי לישון גם כן. באישון לילה הוא נכנס למיטה שלי מבלי שארגיש. באותו לילה היה לי ממש קר, סחבתי את השמיכה חזק חזק אליי ופתאום בבת אחת התעוררתי וזה ממש נס שה' העיר אותי וראיתי שבני אהובי מפרפר. התברר כי סגרתי עליו את השמיכה והוא נחנק, הוא היה כבר ללא הכרה. טסנו איתו לבית החולים. שם נאמר לנו שהצלנו את חייו ברגע האחרון. וזה ממש נס."
בקולה המרגש סיימה סיניה את הראיון עם מסר נוגע וחזק שהותיר בי עיניים לא יבשות וחומר למחשבה.
"בשבילי מעמד הר סיני זה לא משהו שהיה , כי כל פעם שאני בוחרת בה' במצוותיו בתורתו הקדושה, בדרכיו הטהורות זה מבחינתי מעמד הר סיני. הרי בסיפור מעמד הר סיני :הקב"ה אמר לבני ישראל "אם לא תקבלו את התורה פה תהיה קבורתכם", הבנתי שאם לא הייתי מקבלת את התורה, הייתי נקברת רוחנית נפשית ומכל הבחינות."
בברכת השחר אנו מברכים "ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים". אני פגר מת שחי וקם כי בחרתי. המעמד הינו בהווה מעל הזמן וכל הזמן."
תגידו לי אתם, מי אמר שלא קורים ניסים בעולם?! שהרי כל יום שאנו חיים הינו בגדר נס!
בימים אלה, יצא מופע אלתורים חדש עם שותפתה עידית ליכטנפלד שנקרא: "בטריה" המופע בנוי מתרגילים מובנים כאילו הן בובות על הבמה והקהל שותף ליצירה. מופע נוסף "יחסים" – העוסק בקשר שלנו עם עצמנו עם החברה ועם הקב"ה בהשתתפות : אילנית לנסקי ועידית ליכטנפלד. בסוף כל הצגה נפתח דיון בנושא. וכן הצגת יחיד הנקראת: "בדרך לכאן" המבוסס על סיפור חייה. המופעים מוצגים בכל רחבי הארץ. בארגונים השונים , ועדי עובדים ועוד.
מופע לנשים בלבד.
ניתן להזמין בטל': 054-4241165 מנהל ההצגה.
תודה על הזמן שהקדשת עבורי, בהצלחה.
מאת: מיכל נחמני רוזנטל
