יש לכם בשכונה סנדלרייה?

מכירים את הסנדלר שלכם?

 הכרתם פעם סנדלרית?

זה מקצוע שיחזיק עוד הרבה שנים לדעתכם?

החיים מפתיעים, כל פעם אני נפעמת מהחיבורים וסגירת מעגלים עם המקומיים בטור שלי.  לחשוב שכל כך הרבה שנים את מכירה את הסנדלר, אבל תכלס, לא יודעת עליו כלום. "כשהבניין הוקם בשנת 1920 היה פה סנדלר רומני, כשאני באתי בשנת 77 הוא היה כבר בן 90, קניתי ממנו את הסנדלרייה ככה, עם כל המכשירים, כלום לא השתנה מאז, רק העולם"

ככל שנכנסתי לשיחה עם ישראל הסנדלר גיליתי כל כך הרבה פרטים מעניינים, הוא בן 77 (בלי עין הרע) יש לו בן אחד, נכדים, נינים ועכשיו בני נינים. הסנדלר סיפר לי שהוא עלה מרוסיה, מסמרקנד, לא הכרתי את השם אז שאלתי אותו, איפה זה?

ואז קבלתי תשובה שאני מבקשת להבין כבר המון זמן.

"זה באסיה"

"איפה?" כולי נרגשת, כי סבתי עליה השלום, סבתא גניה הייתה מספרת לי שהיא במלחמה התחבאה באסיה ואני הייתי שואלת אותה "איפה באסיה ?" והיא לא הייתה יודעת לענות לי. "אסיה, נו זה רוסיה בצד של אסיה ערים כמו טשקנט וסמרקנד, שם כנראה סבתא שלך התחבאה, הרבה ניצולים הגיעו להתחבא אצלינו, את יודעת במלחמת העולם השנייה אני הייתי ילד, אצלינו היה טוב, כל היהודים מאירופה באו להתחבא, אני זוכר אותם, מפוחדים, מבוהלים, אני ממש זוכר פרצופים"

"יאוו איך אתה זוכר?"

"לנו לא היה מחשב, כשאני הייתי ילד,  כל מה שראינו זכרנו, אז אני זוכר, החיים שם היו טובים, היה לנו שפע, עלינו לארץ כי כולם עלו לארץ ישראל ואני הייתי צעיר, עבדנו בתעשייה צבאית אשתי ואני, כשהבן שלי נולד, חמותי נפטרה ואני הייתי צריך לטפל בילד, ראיתי שהסנדלר מוכר את הסנדלרייה, ככה באתי, לקחתי מפתח, במקום, מאז אני פה, ברוך השם"

שאלתי האם הוא אוהב את העבודה שלו והוא אמר שבגילו זה כבר לא ממש משנה, מה שחשוב זה שיש לו לאן לקום בבוקר ואיפה להעביר את היום, אני מאלו שלוקחות נעליים לסנדלר, בעיקר נעליים שאני ממש אוהבת ויש אפשרות לתקן אותן, זה לא המחיר, זה הרגש והקשר שנוצר לי איתן, אני שמחה שיש לנו סנדלרייה בשכונה.

הסנדלרייה  ברחוב שפירא 18,  בין השעות – 9.00 עד 18.00, בקיץ הוא פתוח עד השעה 19.00.

אז אם יש לכם נעליים אהובות שסתם תופסות מקום בארון כי אתם לא רוצים לזרוק וחסר להן משהו, טיפה נקרעו, סתם צריכות חיזוק וקשה לכם להפטר מהן, קחו אותן לישראל הסנדלר.

ממני,

מאיה כהן בן שלוש.