"אתה מאמין שזאת עמדת מידע בשפת הסימנים?!" זה מה שאמרתי לבן זוגי מייקל בדקות הראשונות אחרי שנחתננו בוינה, אוסטריה. לא האמנתי למראה עיני, עמדת מידע בשפת הסימנים!! איפה יש דבר כזה בארץ? מסתבר שזאת רק הייתה אבן קטנה וקסומה בדרך האבנים הצהובות שראיתי. ואז כשהתחשק לי קפה טוב אחרי 4 שעות טיסה, חיפשתי דוכן קפה ואז כשביקשתי לאטה מקיאטו (ניסיתי להצביע על התפריט שמודפס על הקיר) הם הבינו שאני חירשת ואז ענו לי "לאטה מקיאטו?" בשפת הסימנים. נראה לי שעלה לי חיוך ענקי באותו רגע. פשוט וואו.
ואז ביקרתי בבית חולים שיש בו מחלקה דוברת שפת הסימנים שבה מועסקים רופאים, שומעים וחירשים כאחד על מנת לתת שירות נגיש לאנשים חרשים. באותו רגע נשימתי נעתקה, מחלקה שלמה?!
וזאת רק ההתחלה…כשהלכנו לבקר בארמון שנבורן, עצר אותי בן זוגי ואמר לי שאין טעם להיכנס למוזיאון גם ככה לא נבין כלום חוץ מלהסתכל על וילונות ענקיים, מיטות שצריך לטפס עליהם כדי לראות איזה צבע הכרית, אבל אז כשראינו שהם מחלקים טאבלטים עם סרטוני הדרכה בשפת הסימנים לחרשים כמו ההדרכות הקוליות לשומעים, פה התעלפתי.
שלא נדבר על הבועות המיניאוטריות ובלתי מציאותיות לתרגום לשפת הסימנים בערוצי החדשות בארץ, לזפזפ בערוצים ולגלות שיש להם חצי מסך (כן, חצי מסך!) שמוקדש למתורגמנית לשפת הסימנים.
איפה הם ואיפה מדינת ישראל? אני יודעת שהמדינה עוד בפיגור רציני בתחומים רבים אחרים, אבל נגישות בשפה? חשבתם פעם איך אדם חירש דובר שפת הסימנים שהתעלף יכול להתקשר עם חובש? איך אדם חירש יכול לקבל שירותים נגישים שפתית בבנק? איך אדם חירש יכול לבטל תור לרופא שיניים בקופת החולים? לא מדובר פה על מותרות, מדובר על זכות קיום בסיסית. מאוד.
